בן ברוך והילדה. נולד ביום ט"ו בתשרי תש"ז (10.10.1946) בעירה בוסטרוצה שברומניה. בקטנותו היה ילד ער ושובב ועמד בראש החבר'ה. הוא למד בבית-הספר שבשכונה במשך חמש שנים תמימות ובשנת 1958 עלה לארץ יחד עם משפחתו; בן שתים-עשרה ומחצה היה אז. תחילה התיישבה המשפחה בנהריה בה נרשם יהודה לבית-הספר היסודי "וייצמן". מוריו תמיד התפעלו מכישרונותיו הרבים אך יחד עם זאת לא יכלו למנוע ממנו את שובבותו. כתום לימודיו בכיתה ז' החליטה המשפחה להעבירו למוסד דתי חקלאי "כפר בתיה" (ברעננה). בגיל ט"ז נרשם לבית- הספר התיכון המקצועי "כצנלסון" אשר בנהריה. את כיתה י' עשה בו אך במשך השנה הזאת השלים חומר של שנתיים וקיבל תעודת- גמר וגם אסמכתא של שרטט. הוא אהב שירה ואף שלח ידו בכתיבת שירים; כן אהב לקרוא ספרות. עודו בן י"ז התגייס לגדנ"ע-ים, כי מנעוריו קסם לו הים, ומשם - לחיל-הים, ושירת באח"י "יפו" שנה תמימה והספיק לשוט עמה לאי כריתים ובחזרה. אז נשמעה מפיו התלונה הראשונה בחייו, כי אין לו הזדמנות לפתח את כישרונותיו מפני שירד באניה ב"רגל שמאל". את השנה השניה עשה בבסיס חיל-הים בחיפה ובגמרו את שירותו הסדיר חתם שנה אחת בצבא-הקבע. רצונו היה להתנדב לקומנדו ימי אבל מפני היותו בן נאמן להוריו ויתר על רצונו. אולם באותו בסיס לא הסכים להמשיך. האתגר הבא שלו היה שייטת טורפדו. אביו התחנן לפניו לבל יעשה צעד זה והביא את נימוקו: "שנה אחת בשירות קבע אינו מקצוע; על כן שומה עליו לסיים את שירותו הצבאי במקום בטוח יותר ולאחר מכן ימשיך בלימודיו אשר התחיל בבית-הספר המקצועי: שרטוט-בניין. "אך הפעם לא ויתר יהודה ונימוקו לעומת בקשת אביו היה: "אם לא אני ולא אחר, מי יסכן לשמור על הגבולות הימיים של הארץ?!" הוא שירת באניה בדרגת סמל וכעבור שלושה חדשים שב הביתה ורצון חדש בלבו ולפניו מטרה חדשה: הצוללת. הפעם לא הועילו תחנוניה של אמא החולה ובקשותיו של אביו, כי מאד קסמו לו כמה דברים: ראשית, הרעיון לבסס את חייו ואת עתידו; שנית, הנסיעה לחוץ-לארץ; ושלישית, המשכורת הגבוהה אשר ממנה יוכל לעזור לביתו. יהודה יצא לקורס צוללנים ואף-על-פי שאיחר לפתיחת הקורס בכל זאת השלים אותו תוך שבועיים והתחיל לשרת בצוללת "תנין". מפקד-הצוללת בחן אותו בקפדנות והתפעל מכישרונותיו המרובים ומן המהירות אשר בה השלים את החומר. הוא העלה אותו מיד לדרגת סמל ראשון. השלב הבא היה נסיעה לאנגליה למשך שבוע לשם השתלמות ותירגול השלב האחרון לפני קבל אות-צוללן. הוא שב הביתה בריא ומלא שמחת חיים כרגיל כשאות צוללן עמו; הוא הוסמך כצוללן בפברואר 1967.

באמצע אפריל 1967 יצא יהודה לאנגליה כדי להצטרף לצוות "דקר". במכתבו האחרון הביתה גברו רגשות-הגעגועים שבו, החל בצער שהפסיד את תקופת-המלחמה בהיותו בחוץ- לארץ וכלה בכאב עמוק על טיבועה של המשחתת "אילת". אולם באחת התנחם: במקום לטייל ברחובות לונדון יטייל בקרוב בירושלים ליד הכותל המערבי. אולם תקוותו עלתה בתוהו. כאשר היתה הצוללת בדרכה לחופי הארץ, בנתיב הים שבין גיברלטר לחיפה, נותק עמה הקשר ושוב לא נתחדש. זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968). הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך-פטירתו של יהודה, בשעת מילוי תפקידו יחד עם השאר, הוא יום כ"ט בטבת תשכ"ח (30.1.1968).

מאחר שיהודה נמנה עם צוות הנעדרים הוצבה לו מצבת זיכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי "דקר" בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. מפקד חיל-הים כתב במכתב- תנחומיו לאביו כי יהודה "השתלב בחיי הצוללנים במהירות והצטיין תמיד בחוש ההומור שלו, בכושרו המקצועי ויחסו הכן והחם לחבריו". זכרו הועלה ברשימת תולדותיו בחוברת שהוצאה על-ידי עיריית נהריה לזכר בניה שנפלו במלחמת ששת הימים ובמערכות-ישראל. זכרו הועלה בספר "ששה ימים ב'דקר' " לערן שורר בהבאת-תמונתו.

ביום י"ג בסיוון תשנ"ט (28.5.1999), בתום שנים של חיפושים, נמצאה הצוללת אח"י "דקר" על קרקעית הים התיכון, בעומק 2900 מ' בנתיב הפלגתה המתוכנן ובמרחק 250 מייל מנמל חיפה.

החלל הינו מקל''ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.